פתאום קיים שקט ...
כשהיינו קרובים אחד לשניה ואחרי שעשינו אהבה, והאהבה הפכה אצלך להרגל התחלתי לראות את הדברים הפחות טובים. כי התחלת להראות ייאוש. כשהתחלת להראות ייאוש התחלתי לדמיין את העולם שלי בלעדייך, חפשתי שקט. בדיוק את השקט הקיים היום. בדיוק את השקט הבלתי נסבל שכל כך רוצה לחתוך אותו. לצעוק אלייך להאשים אותך בחוסר שיתוף הפעולה, להאשים אותך על השקט שבחרת בו, להאשים אותך על כך שהפסקת לתפקד, שהפסקת לרצות לדבר.
אם הייתי מבין מה השקט הזה יעשה לי אחרייך הייתי עושה רעש גדול שכל הימים והגאיות היו נרעשים. הייתי עוקר הרים. ניסיתי .. חזרתי את עצמי לדעת עד שהבנתי שהגעתי לקצה. היו לי שם כל הסממנים וראיתי הכל מבעוד מועד. ידעתי כבר בהתחלה לשים את האצבע על הנקודה, אף פעם האינטואיציות שלי לא אכזבו אותי. אבל כשאוהבים המוח נדפק והלב מתנפץ לרסיסים. אל תבכי לי בפעם הבאה על כך שלא אוהב אותך יותר, אל תחפשי אותי. כבר לא אהיה שם. אחרי השקט הזה אקום בסערה גדולה ואצעק את כל מה שלא צעקתי אתמול ושלשום, פחות אצעק את שמך או אציין את נקודות בושתך. לא חפץ להביך אותך אלא לשחרר אותך משם לגמרי.
קצת אחרייך הבנתי שיש אנשים מקסימים בעולם.
יצא לי לדבר עם מישהי שהגדירה את עצמה "בורגנית", היא בוודאי לא התכוונה למילה הזו ברצינות כאילו חיה את הווית הבורגניות ברמ"ח איבריה. אבל היא היתה לי מאוד מקסימה. אפילו הצליחה לכתוב כמה שורות שהעתיקו את נשימתי וגרמה לי לחייך חיוך גדול שנסוך על השפתיים. יש לה עיניים ירוקות זוהרות, גבות מסותתות והיא נראית כזו נסיכתית. פתאום הבנתי שבתוך כל השקט יש ניו אנסים קטנים ואנשים מקסימים שיכולים להפוך את הדרך לטובה ומחוייכת יותר. תוהה לעצמי מה פספסתי בדרך .. הדרך שלי איתך, הדרך שלך איתי.
;){kind=link}