תעשה בי כרצונך, תעשה בי כשלך. תאהב אותי, תחשק בי תתאווה אלי, אני רוצה אותך.
אני רוצה את הרגעים האלה ביחד איתך, את רגעי השתיקות המבוכה הצחוק הדמע האושר העצבות הסקס ורגעי אהבה. כמה אתה אוהב אותי ?
"המון" עניתי, המון. אני אוהב אותך המון.
חייכת והשתתקת באחת. היו לך ספקות גדולות בנוגע לאהבה שלי ולא בגללי כמובן. טוב נו .. אולי רק בהתחלה כשלא הרביתי לומר לך את המשפט המסעיר "אני אוהב אותך". את זוכרת בת כמה היית ? זוכרת כמה עול היה מוטל עלייך ? איך אפשר לבוא למישהי בגילך ולומר לה את המשפט הזה ובאותה נשימה להבין שלא תגרום לה להצלק ? חששתי, פחדתי. אני מודה.
חושבת שזה "רע" שחששתי להוציא את המשפט המחייב הזה ? אני לגמרי הייתי שלם עם הבחירה שלי להמתין עם האמירה הזו, למרות שהכי רציתי בעולם לומר לך "אני אוהב אותך". רציתי כי ככה הרגשתי. רציתי כי לא היה סיכוי ולו הקלוש ביותר שאומר את המשפט מבלי להרגיש שמתכוון אליו. רציתי כי את שונה מכולן, כי את היית לי האחת שאיתה יכולתי ללכת הכי רחוק, ולהרגיש הכי קרוב. יכולתי לעבוד מבוקר עד ערב, לעלות 20 קומות ברגל לרדת אותן בחזרה, ללכת למשמרת שניה אם צריך. לעשות חדר כושר לרוץ לפדל ... לשפץ את החדר עבורך. לפתוח את הקירות בדיסק חיתוך ע"מ להכניס אליהם יותר מאוחר צינורות, ואל הצינורות האלה את כבלי הרשת, את החשמל, ולמקם לך את הנקודות בחדר שיתאימו בדיוק לצרכים שלך. לשבור קירות באותו חדר ולבנות אותו שונה עבורך, יכולתי לראות את המבט הזה בעיניים שלך, המבט העורג הזה .. המבט המעריץ שלך.
אלוהים .. התמימות הזאת שלך בעיניים גורמת לי לרצות לבכות. זה הכי משכנע שיש בעולם. טוב הלב הזה שניבט מהעיניים שלך. ההסתכלות הלגמרי נקיה שלך עלי, על העולם. לפעמים רציתי לצרוח באותה נשימה ולהגיד "דייי", דיי דיי דיי ... תתעוררי. העולם לא כזה תמים. הוא לא באמת כפי שאת רואה אותו. את התעקשת להכיל ולהבין אותו מהעיניים שלך. ואני ? אני הייתי שם על מנת לראות אותך עושה ת'טעויות האלה שאחר כך היינו פותחים עליהן שיחות. אלה ש.. הרגשת אותי כביכול "מבקר" אותך. אם לא הייתי "מבקר" אותך היית בוודאי ממשיכה עם אותן הטעויות. לתמימות שלך לקח זמן, הרבה זמן להעלם. מצד אחד רציתי שתשארי כזו, זה נראה לי נסיכי משהו. שיווה לך התנהגות וארשת של נסיכה. פיה טובה. מצד שני זה מאוד הציק.
היום אחרי התובנות על תמימות, עיניים טובות, פיות ונסיכות .. כבר לא מבקש שאף אחת תשתנה.
שתהיה מי שהיא, שתטעה, שתיפול ותקום, שתעקץ ע"י נציג ספק סלולר במאות שקלים, שתלמד לבד מהטעויות שלה. כשאבדת את התמימות .. היית לי אחרת. השתנית עד לבלי היכר.
כשאבדת את התמימות אבדת הרבה מעצמך, מהרוך, מהטוב שהיה שם. והיה הרבה.
;){kind=link}